אהבה.

נהרות נאמרו ונכתבו על האהבה, בהקשרים של חינוך ובכלל. מקור כל הטוב שקיים, והגורם להיעדרו היא האהבה, ובדומה לניסיון לומר "משהו" על אלוהים, גם כאן אולי, נכון שננסה לדייק את השאלות שאפשר לשאול על אהבה ועל החשיבות המהותית שלה בחינוך מאשר להתיימר ולנסח איזושהי תשובה.

 אז…האם אפשר לעשות חינוך בלי אהבה? מה זה בכלל אומר לאהוב? האם האהבה היא עניין שלי מול אדם זה או אחר, או שאולי היא עניין שלי עם עצמי מול אדם זה או אחר? מה קורה כאשר מרגישים שלא ממש אוהבים? איך בכל זאת אפשר לתת לאהבה לעטוף ולהוביל את הכוונה חינוכית? איך נראית אהבה במסגרת שיעור מתמטיקה? איך היא נראית בהפסקה? איך היא נראית בחדר המורים? האם וכיצד אפשר לשים גבול באהבה? האם לכעס יש מקום? האם אהבה היא דבר מה שלומדים אותו? מתאמצים לקראתו? משכללים אותו? זוכים בו? מתכוונים אליו? איזה אדם אני כשאני אוהב? איזה אדם אני כשאני לא? איך מלמדים אהבה? ולמה כל זה בכלל מעניינו של החינוך לקיימות?

עוד רבות השאלות, אך ספק אם יש אדם שמאמין כי אפשר לעשות חינוך בלי אהבה. ולמרות שלא ניסחנו שום תשובה אפשר לומר בבטחה, שכל זמן נמשיך לשאול אנחנו בכיוון הנכון.