ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים שהיא מביאה עמה, הם מציאות עתידית שאת אותותיה אנו חווים כבר היום. בימים אלו במיוחד, אנו עדים להכרח להגיב במהירות, להתמודד עם אתגרים חדשים, לצורך בטיפוח חוסן אישי וקהילתי שיבטיחו את היכולת של הילדים לנווט בעולם במשבר.
עם כל הקושי הכרוך בדבר, אנו פועלים בעידן מרגש ומאתגר, שבו מערכת החינוך נדרשת לעבור תהליכי "עדכון גרסה" מעמיקים.
כאנשי חינוך, אנו נקראים להתמודד עם המשימה המורכבת של הכשרת ילדים לחיים בוגרים, לקראת עתיד שהוא בבחינת פזל שחלקיו הרבים עדיין לא קיימים.
בעולם של שינויים מתמידים, עולם של ידע שמכפיל את עצמו, עולם של טכנולוגיה שמבטיחה לשנות את כללי המשחק הבסיסיים ביותר, האדם נותר הקבוע היחיד.
אנחנו אמנם מתקשים לדמיין מה יידרש לו לילד, כדי להצליח להיות "אביר זמן וחלל במציאות רבודה", אבל אנחנו בהחלט מבינים, לדוגמא, שאמונה ביכולות שלו לדמיין בעצמו מה יידרש לו היא רלוונטית מתמיד.
היכולת של הילדים הללו להתנועע ולפעול בעתיד כבוגרים עצמאיים, מעורבים ואחראיים לסביבתם ולנהל חיים של משמעות וערך, נקבעת במידה רבה בהתאם ליכולת שלנו לאפשר להם לחיות כבר היום חיי ילדות עצמאיים מעורבים ואחראיים לסביבתם.
חינוך לקיימות רואה באדם את המניה המבטיחה ביותר ובמערך החינוך את המשקיע המשמעותי ביותר שלה.
אנו שואפים לטפח בוגר בעל חוסן אישי, שייכות קהילתית ואוריינות גלובלית. מי שעוזר לנו זה הילדים עצמם, שנולדו מקודדים לגדול לזהות הזו, וכמה חרקים ופרחים שאפשר להתבונן עליהם בפליאה בחצר.
