ל.ח.ם היא תפיסת חינוך ביומימטית, המחקה במובן מסוים, את השלבים השונים בתהליך ההתפתחות הטבעי של האדם. למרות שהשלבים מתוארים באופן לינארי, "להיות חלק משפיע" משולה לדינמיקת החיים הספירלית, שבה על כל נקודה חלות כל האיכויות גם יחד.
היא מתחילה בהזמנה האותנטית "להיות" – הוויה שלמה, מלאת הדר וייחודיות, כזו שחלומותיה יכולים להירקם באין מפריע בתוך המרחב חסר הגבולות שהתמימות בנוגע לכל מה "שראוי וצריך וכדאי" מאפשרת. בדומה לשלבים הטרום אגוצנטריים והאגוצנטריים, גם לחם מציב את ההוויה כשלב הכרחי בתהליך הגיבוש של זהות עצמית, תהיה זו זהות של אדם ילד, אדם בוגר, ארגון או תהליך. מי שלא שהה טוב טוב ובעתו בשלב זה, סביר שימשיך ויסחב את השאיפה לממש את "מה ששלי שלי ומה ששלך גם שלי" הישר אל תוך בגרות מסוכסכת, וידאג בחירוף להגשים אותה בכל הזדמנות.
היא ממשיכה בהזמנה לקחת "חלק"ממשהו גדול ממני- לאחר גיבוש הזהות האינדיבידואלית, ובהקבלה לשלבי התפתחות האדם, "חלק" הוא השלב הסוציאלי, במהלכו נלמדת הסביבה על החוקים הפועלים בה והגורמים המתקיימים בה. היכרות זו מאפשרת לשייכות לצמוח, על חשבון וויתור מרצון וחידלון של מעט מן "העצמי" לטובת האחר והכלל, בבחינת רוצה לגדול ? תצטמצם קצת ותעשה טיפה מקום לאחרים. מי שלא משלים את שיעוריו בשלב הזה כמו שצריך, סביר שיסבול מתסמונת ה"לאכול את העוגה ולרצות להשאיר אותה שלמה".
היא מסתיימת ב"משפיע" שבו החיים עצמם מתממשים. דרך הדיאלוג שבין הוויה פרסונלית למרחב שבה היא מתקיימת, נוצרים ונרקמים יחסים משמעותיים. במקום הזה שעל התפר, בחיבור שבין הפרט אל הכלל, האינדיבידואל זוכה לממש את ייעודו, ליצור, להביא ערך ייחודי לסביבתו ואגב כך להעניק משמעות לעצמו. במקום הזה כאילו שב מעשה בראשית והבריאה בכבודה בעצמה משתחזרת לכדי יצירה של דבר מה חדש.
