מהי בנאדמיות? מה זה אומר להיות בן אדם? מה זה הסוג הייחודי הזה שנקרא אדם?
נדמה שכל השאלות הללו, שהעסיקו בני אדם משחר ההיסטוריה, פינו את מקומם בעת שלנו למירוץ אחר "ההכנה של הילדים לחיים"- מירוץ אשר מרגיש לפעמים כמו השכיח מלבנו את העובדה שהילדים נולדו לא לפני שהיו "מוכנים" וכי מרגע שנולדו, הם כבר לוקחים חלק בחיים.
במפגשים עם אנשי חינוך, בהם הצגנו את "להיות חלק משפיע" שאלו אותנו לא פעם ובצדק, האם נכון בעידן שבו המערכות מסביב מאותות קריסה להמשיך להאדיר את "האני" ולקדם חינוך, ועוד כזה המתיימר להיות סביבתי, שמרכזו הוא האדם? האם לא נכון לומר שהתפיסות האתנוצנטריות הללו הן מראש הגורם לכל הבלגן מסביב?
"להיות חלק משפיע" היא תפיסה חינוכית המבקשת לשוב ולמקד את המעשה החינוכי באדם. על אמת. לא כמניפולציה, לא על מנת לגייס אותו או לרתום אותו בבוא העת למטרות ראויות שם בחוץ. דווקא בעת שבה הבחוץ תובע שנשתנה, שנתגייס כאן ועכשיו לכדי מעשה, שנצא מעצמנו וניקח אחריות על מה שסביבנו, ל.ח.ם חוזרת עמוק פנימה, ומבקשת שנטפח "רק את עצמנו".
איך בכל זאת מעזים לפתח רעיונות שכאלה מתוך חדרי החדרים של יחידת החינוך לקיימות ביחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון?
התפיסה של "להיות חלק משפיע" אומנם משחררת אותנו מהמיקוד בהרס שקיים בחוץ, לטובת טיפוח עצמי שלם, אך היא עושה את זה מתוך הביטחון בכך שהחוץ ממנו אנחנו מרפים במערכה הראשונה, מתגלה כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מאיתנו במערכה השנייה, וכמרחב למימוש המשמעותי של העצמי שלנו בזו השלישית. במקום לכוון למטרות ראויות בחוץ אנו מכוונים להכיר ולהעצים את המקום הפנימי שמטבעו לחפש אותן- זה חלק מהבנאדמיות השלמה שלנו לצאת ולחפש משמעות, להיות חלק משפיע.
"האדם מחפש משמעות" של פרנקל היא לא אמירה הבאה לתאר פעולה, כמו, האדם מחפש גרביים. האמירה של פרנקל היא אמירה מהותית אקזיסטנציאליסטית, כזו שבאה להגדיר את הסוג: האדם הוא יצור המחפש משמעות והחיפוש אחר משמעות הוא שמגדיר אותו כאדם.
"אם אתם מניחים מראש שבאדם חייב להיות ניצוץ של חיפוש אחר משמעות, אם תכירו בזה, תוכלו להפיק את זה ממנו, ותהפכו אותו למה שבכוחו להיות" – כך הניח ויקטור פרנקל, אדם, איש אמונה ואבי תורת הלוגותרפיה.
